סף כאב הוא נושא שקשה מאוד לאמוד. בבתי חולים ובמרפאות נעזרים באמצעים חזותיים כמו סקלות, פרצופים מחייכים או עצובים ושאר אביזרים על מנת להבין את רמת הכאב של מטופל וזה תוצאה ישירה של סף הכאב האישי של המטופל.
איגוד הכאב העולמי מגדיר כאב:
תחושה לא נעימה או חשש מתחושה לא נעימה המעוררת תגובה רגשית.
(ראה הרחבות באתר ה iasp )
זה אומר מספר דברים חשובים:
- כאב הוא רגש ולכן כל אחד מגיב אליו שונה ומכאן סף הכאב הוא שונה לחלוטין, זה גם אומר כי הכאב כולו בראש, כלל האינפורמציה עוברת למוח ובמצבים מסויימים הוא יפרש את התחושה ככאב.
- לא תמיד יש נזק רקמתי כלמר לעיתים יש נזק המעורר תחושה לא נעימה אך לעיתים המוח רק חושש מתחושה לא נעימה ומעורר את הכאב מעצם היותו השרדותי, להגנה על עצמו.
- הכאב , כולו, במוח !!!!!! כל הכאב גם כזה הנובע מנזק פיזי בגוף מובע ומורגש על ידי המוח ולכן יש לטפל ברמה הפיזית, ברמה הרגשית וברמה ההתנהלותית/השרדותית.
מה זה אומר על ההתיחסות לכאב ולטיפול בו?
אתן דוגמא שלא קשורה לבעיה פיזית: (אך מייצרת כאב)
אם אני חושש בבסיס הרגשי שלי שלא יאהבו אותי, אני אמנע מלצאת למקומות חדשים בהם יש אנשים חדשים שאינני יודע אם"יתחברו" אלי ויאהבו אותי.
החשש עלול להיות כל כך גדול שלא ארצה לצאת וכל פעם שתקרה הזדמנות כזו האינסטיקנט שלי יהיה לתת תשובה שלילית. אם מצבים אלו חוזרים על עצמם ואני מתחיל להילחץ מרמת התשובות השליליות שאני נותן ויותר מזה אני חושש על השפעת השליליות הזו על הקרובים אלי שכבר איכשהוא אני בוטח באהבתם אלי אני עלול לייצר סימפוטומים פיזיים של כאב על מנת להראות שיש הצדקה לחוסר הרצון שלי לצאת.
מה קרה פה?
המוח מגיב לחשש שלי ומייצר כאב כאשר אין כל נזק רקמתי
אם ננסה לתת לזה צורה של דיאגרמה היא תהיה כזו:
בסיס רגשי – פחד שלא יאהבו אותי
⇓
תגובה רגשית/אינסטינקטיבית – לא רוצה לצאת
⇓
תגובה מוחית – בסוף גם הקרובים אלי לא יאהבו אותי
⇓
תגובה רגשית – המוח מייצר כאב להצדקת השליליות
בדוגמא זו יש לטפל רגשית, בכל מיני דרכים ושיטות אופציונאליות כאשר בסופו של דבר המטרה היא לתת לאדם את ההבנה מה מנהל אותו ולתת לו שליטה על התגובה שלו. יכולת זו לא מעלימה את הבסיס הרגשי אך נותנת לאדם אפשרות להכיר בבסיס, להחליט על התגובה שלו בכל הרמות ולא להיות נשלט על ידי הבסיס הרגשי וכן….. להפחית כאב פיזי המורגש עקב תהליך זה.
הטיפול בכאב
הטיפול בכאב נעשה כאמור בכל הרמות.
השיקום האורטופדי מתייחס לכל הרמות הללו ומתחיל במערכת הפשוטה ביותר לטיפול והיא הגוף הפיזי.
אנו מתחילים בהפחתת כאב בנקודת הטריגר (נקודות מעוררות כאב) ומראים למטופל איך לחיצה איסכמית עדינה ולא מאוד כואבת מורידה את הכאב הנקודתי.
אנו ממשיכים בהדגשת השינויים התחושת הכאב, עוצמתם ומיקומם לאורך הטיפולים.
מראים מטופל את השינוו התנועתי שנוצר תוך התיחסות למימד הפחד מהתנועה הקיים כשהגיע עם כאב.
מתייחסים להרגלים השונים בחיי היום יום, בעבודה, במשפחה, בנהיגה, בשינה וכו. מפנים תשומת לב למחוללי כאב שונים פיזיים, התנהלותיים ורגשיים.
לבסוף מתייחסים גם להורדת הכאב העיקרי עימו הגיע לטיפול ונותנים על פי ניהול הכאב והתנהלותו בטיפול הנחיות לשימור ההצלחה הטיפולית.
התחלנו את הדרך בסף הכאב המהווה כאמור בסיס רגשי המייצר כאב פיזי ואנו מסיימים באותה הדרך, בניהול הכאב המשלב מערך פיזי ורגשי.
המסע להפגת הכאב אינו פשוט ודורש כמעט תמיד עזרה מקצועית. ניתן ואף רצוי להתמודד לבד ולנסות להבין את מערך ומארג חיינו אך חשוב גם לא להיכנס לכאב ארוך ומתמשך שעלול לייצר מעגל כאב בעייתי.
